לכודים במעגל אינסופי של מצבים גופניים מאתגרים, ששת הרקדנים ב״פורטרטים של נפילה״ עולים זה על זה, מטפסים וקורסים, בונים על הבמה מבנים אנושיים מרשימים ושבריריים. הגוף הווירטואוזי של הרקדנים מותיר את הצופה דרוך אל מול זרם דימויים בלתי פוסק: סולידריות ואלימות, רוך ואכזריות, משיכה ודחייה. רגעים של אינטימיות הופכים ברגע לדימויים מטרידים של אובדן ושל כוח קולקטיבי סוחף.
היצירה משרטטת דיוקן של עולם שמתקשה לעצור, להקשיב או להתבונן. בין התמוטטות להתאוששות הוא מאיר את המחזוריות של האנושיות שלנו, שבה השבריריות אינה נקודת סיום אלא נקודת מפנה, ודחף החיים ממשיך לפעום.
״מופת של וירטואוזיות״
רן בראון, הארץ
אחרי הצלחה סוחפת באירופה ובפסטיבל ישראל, פורטרטים של נפילה, יצירתו החדשה של עדי בוטרוס, מגיעה לתל אביב.
כוריאוגרפיה ועיצוב פסקול: עדי בוטרוס
רקדנים: עידו ברק, נשמה בייזר, נעמי בן דוד, עדי בוטרוס, סתיו סטרוז בוטרוס, אורי דיקר
דרמטורגיה: יעל ונציה
עיצוב תאורה: עופר לאופר
עיצוב תלבושות: סתיו סטרוז בוטרוס
מנהל טכני: אסף אשכנזי
קופרודוקציה: Théâtre de la Ville-Paris | פסטיבל ישראל | MART Foundation
שהות אמן: Agora, Cité Internationale de la Danse | Montpellier Danse + CCN Occitanie, with the support of the Fondation BNP Paribas
הפקה: עדי בוטרוס אמנויות הבמה
יחסים בינלאומיים: Drôles de Dames
פורטרטים של נפילה הופקה בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב (ע"ר)
בכורה עולמית – 4 בפברואר 2026, Théâtre de la Ville / des Abbesses – Paris
אתר: www.adiboutrous.com
עדי בוטרוס הוא כוריאוגרף, רקדן ומעצב פסקול. מהקולות הבולטים בדור החדש של המחול העכשווי בישראל ובזירה הבינלאומית. יצירותיו הוזמנו והוצגו על במות ומוסדות מרכזיים באירופה ובישראל, בהם פסטיבלים ומרכזי מחול מובילים בצרפת ובגרמניה. יצירתו הראשונה ״מה שבאמת מרגיז אותי״ זיכתה אותו בפרס ראשון בגוונים במחול 2013, בשנת 2022 זכה בפרס שר התרבות והספורט למחול, וב-2026 הוכרז כזוכה פרס רוזנבלום לאמנויות הבימה בקטגוריית אמן בעל הישגים מבטיחים.
יצירותיו של בוטרוס הן ביטוי למורכבות של יחסי כוח ומאבק. התמהיל המרכיב את זהותו – ערבי-נוצרי-ישראלי – מייצר מלכתחילה, כמעט בעל כורח, הוויה של חיכוך ושל מפגש. בימים שבהם הזהות היא לא אחת כרטיס הביקור ההולך לפני היוצר, בוטרוס, ש"האחר" נמצא בתוכו, מנהל מערכת יחסים סבוכה – לא עם עצם זהותו המורכבת אלא עם הפומביות שלה. עם זאת, זהותו נושאת תנועה החותרת להרחבת גבולות, לבניית גשרים ולשרטוט גורל משותף לאדם באשר הוא – היבטים מרכזיים ביצירותיו.
במקביל לעבודתו הכוריאוגרפית, עדי הוא אספן תקליטים וסלקטור. סוגי המוזיקה שהוא אוסף ומשמיע חוצים ז'אנרים, תקופות וגבולות גיאוגרפיים: מוזיקה מאמריקה הלטינית והקריביים, אפריקה והמזרח התיכון, ומוזיקה קלאסית אירופאית. במסגרת ערוץ זה של פעילותו, עדי מקיים אירועי האזנה פרפורמטיביים, בהם נוצרים מרחבים לפעולת הקשבה משותפת. התהליך המתמשך, רב-השנים, של איסוף וגילוי מוזיקה מחלחל ליצירותיו המחוליות ומעניק לפסקול תפקיד מהותי במבנה של הריקוד, במגע עם הדימויים וביצירה של תחושת זמן.
