״האם את מסוגלת לחשוב איתי כמה נפלא הוא לצפות, למשל, אל תוך תוכו של כלב העובר על פניך: לצפות בו לפני ולפנים, לא לפלח בראייה ולצאת מן הצד האחר, כאילו היה חלון הנשקף אל האנושי, לא זה, כי אם להיכנס אל הכלב פנימה בדיוק באמצעו, אל המקום שמשם הוא מתחיל להיות כלב. ובלבד שנשים לב ונקפוץ החוצה ברגע האחרון, לפני שהעולם מסביב נסגר כליל ונהיה הכלב שבתוך הכלב, אבודים לכל שאר הדברים. ״ (רילקה 1914; תרגמה: עדה ברודסקי).
לעיתים, השפה כושלת מול עומקה של החוויה; מרמזת על מה שאיננו, נוגעת בצילו של הנעדר. כמו ציידים, אנו מתחקים אחר עקבות שנותרו אחרי מה שכבר נעלם. תשוקה היא צייד בודד במרדף אחר משמעות לדבר מה חסר שם. כניסה למרחב שחומק מכל לכידה. אולי, בסוף, רק הציד נותר.
תשוקה היא צייד בודד במרדף אחר משמעות לדבר מה חסר. כניסה למרחב שחומק מכל לכידה.
מיכאל גטמן, בנם של דורה קרולין וזכריה גטמן שעלו לישראל מלנינגרד הסובייטית בעקבות ניסיון חטיפת מטוס כושל של דיסידנטים יהודים שנועד להימלטות מברית המועצות בשנת 1970 – "מבצע חתונה".
יצירתו הכוריאוגרפית מתאפיינת בריבוי נקודות מבט, תוהה על ההקשרים העדינים בין פעולה, תנועה, מבע ושפה, מסוקרנת בתגובות הגוף למצבי קיצון, ומביאה לידי ביטוי מהדהד של הקשרים היסטוריים, תרבותיים פואטיים. במקביל ליצירתו, גטמן מוזמן דרך קבע להעביר סדנאות, כיתות אמן במוסדות מחול. את הכשרתו החל באולפן בת-דור, בהובלתה של ז’נט אורדמן. הצטרף לאנסמבל בת-שבע בניהולה האמנותי של נעמי פרלוב. בהמשך להקת בת-שבע וב-Ballet Freiburg Pretty Ugly, אמנדה מילר. מיכאל הוא בעל תואר שני (M.A) מהפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת האדרספילד, אנגליה. עבודת התזה שלו עסקה בשילוב בין מילים, רעיונות ומחוות בפרקטיקה של מחול עכשווי, תוך בחינה השוואתית של שיטת החקירה הגיאומטרית שפיתח הפילוסוף ההולנדי ברוך שפינוזה.
כוריאוגרפיה: מיכאל גטמן
אמנים שותפים: בשמת נוסן, מתן כהן, אורי מבזבז, אביתר עומסי, מילה לוי (מתלמדת)
דרמטורגיה: יעל ונציה
עיצוב תאורה: נדב ברנע
עיצוב תלבושות: עומרי אלבו
ארט: לטיסיה בולו
עיצוב סאונד: מיכאל גטמן
טקסטים: מיכאל גטמן
ניהול הצגה: מיכל בן בסט
היצירה נוצרה במסגרת תכנית שהות אמן של מרכז סוזן דלל.
