NO NAME היא הצהרה אמיצה על בחירתה של אישה להיות היא עצמה.
סיפורה של שחקנית, מסופר בז׳אנר ה״אוטופיקשן״ , בו מוצג סיפור חיים אותנטי, תוך לקיחת חופש ספרותי ואמנותי. סיפור אישי, חשוף וחסר רחמים, על רקע של מאורעות היסטוריים גדולים. החינוך הסובייטי, הגירה לארץ אחרת, מלחמה, הצלחה, התמכרות, אלימות.
מאז ילדותה, היא חווה את עצמה כ״לא מספיק״. היא מנסה להתמודד עם הציפיות, עם התפקידים שהיא נדרשת למלא, ונשאבת למסלול של הרס עצמי. תלות, אלימות כלפי עצמה, זרות והחפצה כלפי גופה-שלה.
לאורך כל הדרך, היא מחפשת מקור לתמיכה, מישהו שיהיה משענת להיאחז בה. בסופו של דבר היא מוצאת את התשובה בתוך תוכה.
בעלילה משולבים גם קטעים בהשראת המחזה ״4:48 פסיכוזיס״ מאת שרה קיין. הגיבורת אמנם לא שיחקה במחזה, אבל עלילתו, המתארת אשה שחייה איבדו משמעות, נשזרת בסיפור האישי. המחזה של שרה קיין .מסתיים בהתאבדות. ב-No Name הגיבורה זוכה לסוף אחר.
בעידן בו הכוחנות והאלימות מכתיבות את הנראטיב, כאשר הלוחמנות מוצגת כעוצמה — No Name מציגה את הפגיעוּת, את הזכות לטעות ואת החירות והעוצמה לבחור בחיים — והן חזקות יותר מכל.
רעיון ושחקנית ראשית — מרינה שויף
מחזאית — קסניה ירוש
במאית — דאשה שמינה
מעצבת תנועה — פולינה דריידן
מעצבת במה — קסניה סורוקינה
מלחינה — סשה גפן
מעצב סאונד — אנדריי מירני
מעצב תאורה — מקסים דוב
מעצב מדיה — איליה דליאטיצקי
מנהל טכני — אנטון טרושין
תרגום — פולינה ברוקמן
מפיקות —אניה גינזבורג, ליזה שקולניק, סוניה גרומובה
מעצבות הפוסטר — קסניה סורוקינה (סגנון וקונספט), דריה קוזמינה (צילום), אליסה אובראזצובה (עיצוב), נסטיה וונסוביץ' (איפור ושיער), סוניה גרומובה (מפיקה)
תודה מיוחדת ללינה קולינה על הדחף ליצירת המופע. בלעדיה העבודה הזו לא הייתה מתאפשרת.
