יצירת מחול לארבעה רקדנים ולמוזיקאי חי על הבמה, היצירה בוחנת את מערכות היחסים בתצורתן הראשונית ביותר: אדם במרחב, זוג במרחב, זווית המפגש וכיוון ההתקדמות. היא מזמינה את הצופה לבחון כיצד נקודת המבט והזווית מעצבות את חוויית היחסים, וכיצד תנועה של התקרבות והתרחקות יוצרת משמעות חדשה.
המחקר נולד מתוך שיבוש ההרגלים היומיומיים, ומתוך ההתבוננות בהתפרקות ובהתארגנות המתמדת של הגוף,. היצירה ממשיכה מחקר בן שנתיים על אוריינטציה, כיוון והעברת משקל. היא מתבססת על תפיסת והגדרות כתב התנועה אשכול–וכמן. הכיוונים אינם רק מערכת סימון אלא עיקרון קומפוזיציוני המארגן את היחסים בין הגופים ואת תפיסת המרחב. במקום תנועה ליניארית קדימה, נבנית מערכת של התקדמות דרך אלכסונים, סטיות, הטיות והישענויות המוזיקה מבוצעת ומולחנת בזמן אמת ומשמשת שותפה פעילה ליצירה. היא אינה מלווה את התנועה, אלא מקיימת עמה דיאלוג של הרמוניות, חיכוך ואי־ודאות.
למרות שהיצירה נשענת על מחקר בכתב התנועה אשכול–וכמן, פלדנקרייז וקונטקט אימפרוביזציה, היא אינה מבקשת להמחיש תיאוריה, אלא לחשוף את חוסר הוודאות והאנושיות שמתחת למערכות הארגון.
כוריאוגרפיה: טלי זבילביץ׳
רקדנים יוצרים: רן בן דרור, נועם בן ישראל, אביגיל כוכבי, טלי זבילביץ׳
מוזיקה חיה והלחנה: דודי יצחקי
צילום סטילס- מיכל ליבליך
צילום וידאו- חן ווגשל
ועריכה – יקיר פרץ
