מה מתקינים תחילה, האם את הכלי או את האור? (מתוך ספר הזוהר)
״מאנא״ בארמית הוא כלי של אור. אך מה קדם למה? החושך או האור? היצירה מציגה מסע מיסטי פילוסופי בין ניגודים, בין רוח וחומר, נצחיות וגשמיות. שפת התנועה חוקרת את הקו הזכרי והעיגול הנקבי דרך מבנים ספירליים ואנרגיה מתעצמת.
הריטואל הפיזי צומח ונובע מן האגן, ממרכז הגוף שהוא הציר סביבו מסתחרר העולם. מאנא היא הרהור על מהות היֵש , איך אפשר, בעולם של אור וחושך, שחור ולבן, יין ויאנג, לאחוז במה שאינו ניתן לאחיזה. נעה ורטהיים מבקשת לבדוק את המקום שנוכח בנשימה, בין פנים וחוץ, בין הרצון לעוף והרצון לשוב הבייתה. ולהתחבר לאדמה.
כוריאוגרפיה: נעה ורטהיים
ע. כוריאוגרפית: רינה ורטהיים קורן
מוסיקה : רן בגנו שירה : עמנואל חנון
עיצוב תאורה: דני פישוף – מג’נטה
עיצוב במה: זוהר שואף
עיצוב תלבושות : ששון קדם
רקדנים : מיכה איימוס, תומאסו זוקנייה, אילן גולובוביץ, אשד ויסמן, ניב קריבי, עדן בן שימול, קורינה פריימן, נעה ישראלי, עלמה קרבט שמש, ז'וז'י פרץ.
צילום סטילס: אפרת מזור | וידאו: F.O.B Agency
