לאורך השנים, מרכז סוזן דלל הזמין עבודות באורך מלא מכוריאוגרפים נבחרים. בין העבודות:
ברק מרשל, "מונגר" (2008)
השפה של "מונגר", עבודת תיאטרון פיזי לעשרה רקדנים, מדברת במוטיבים אתניים-עכשוויים, החוקרים את הדינמיקה בין היררכיה, כוח וכבוד והפשרות הנדרשות כדי לשרוד.
ברק מרשל, "רוסטר" (2009)
עבודה המבוססת על הסיפור הקצר "בונצי שתוק" מאת י.ל. פרץ, "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט, ומספר סיפורים מהמקרא ומעשיות תימניות. הפקה משותפת של מרכז סוזן דלל ושל האופרה הישראלית.
רננה רז, "הדיפלומטים" (2011)
יצירה זו מנתקת המנונים לאומיים מהקשרם המדיני והפטריוטי, כדי להציע פרשנות אישית ורגשית יותר. הגוף, שבזמן נגינת ההמנון נדרש לרוב לעמוד דום, מקבל לראשונה הזדמנות לרקוד למנגינתו.
ברק מרשל, "וונדערלאנד (חלק ראשון)" (2011)
יצירה זו עוקבת אחר מסען של עשר נשמות אבודות בשטח הפקר, הנאבקות כנגד כוחות שונים – הן אישיים והן קיומיים – בניסיונן ליצור תקווה, למצוא אהבה ולמצוא את דרכן חזרה הביתה.
"הצעירים" (2012)
הופעות בכורה מאת ארבעה אמנים צעירים: צביקה היזיקיאס ושירי קפואנו קוונץ, נדב צלנר ועידן פורגס. בשנת 2012, מרכז סוזן דלל הזמין כוריאוגרפים צעירים להפיק יצירות חדשות לערב משותף. הפרויקט נתמך על ידי משרד התרבות והספורט.
איציק גלילי, "איש השעה" (2016)
"איש השעה" הוא יצירה אפית בה האנשים הפרטיים שמהווים חלק מהחברה שלנו מחפשים את תהילת הרגע ואת פיסת הזיכרון שתיצור זהות אישית ולאומית במסע המתמשך מזעקה כואבת לשלום ולשלווה. הפקה משותפת של האופרה הישראלית ומרכז סוזן דלל יחד עם פסטיבל הולנד.
צילום: גדי דגון ז"ל, יוסי צבקר